אין הרבה סיבות שיגרמו לי לזנוח את האיביזה 2013 החתיכה שלי ולחזור לנסוע בתחבורה ציבורית. גם לא הפקקים באיילון. אם כבר ויתרתי עליה, אבחר ברכבת ולא באוטובוס. לאחרונה הוסיפו שם רכבות בקו אשקלון-תל אביב, ובשונה מאוטובוסים שמורידים אותך סופית בתחנה המרכזית האפלה, הרכבות עוצרות בעזריאלי ובארלוזורוב. האופניים מחכים לי בתחנות הקצה ומשם אני נהג בוס.
אבל גם תוספת הרכבות לא הספיקה לי. עד שהחודש קראתי שבהנהלת הרכבת הוסיפו ממתק חדש לנוסעים: הקרון השקט. אין שיחות טלפון חופרות, אין צלצולי שיחה נכנסת או סמס שמעירים את המתים, לא מדברים זה עם זה והקרון נמצא בסוף הרכבת, כשמרבית הנוסעים נדחקים כעדר לקרונות האמצעיים.
אז ניסיתי. עזריאלי-אשקלון, פחות משעה, מה כבר יכול להיות? את ההמשך אתם יכולים לדמיין. כמעט כל הנוסעים משוחחים בטלפון. הצעירה שלצדי מכרסמת במבה עם השקית המרשרשת כשריח חמאת הבוטנים הדוחה מציף את כל הקרון. רעש הטורבינות שצמודות לקרון האחרון משלים את הקקופוניה ולקינוח: מאבטחי הרכבת שסיימו משמרת עולים בתחנות הביניים, מתיישבים בקרון האחרון ומשוחחים בקול בנייד או בינם לבין עצמם. הפקחית שעברה כמה פעמים ־ התעלמה. על אכיפה לא שמעו שם. ברכבת ישראל מסרו בתגובה ש"מדובר בפיילוט שמונהג בקווים הבינעירוניים ולא בקווים הפרבריים בשלב זה". הצצה בתנאי השירות של הקרון השקט באתר הרכבת מגלה החרגות אינספור, ופעילותו בקווים באר שבע-תל אביב, באר שבע-חיפה ועכו-באר שבע. מי קבע שאשקלון היא פרבר ועכו לא?
בניגוד להרגלי להעמיד נותני שירות במקומם, לא אמרתי מילה. גם לי לפעמים "מתפלקת" שיחה נכנסת פה ושם, אבל אני מדבר בשקט ומבקש מהמחייג לדבר איתו מאוחר יותר. נכון, כאן זה לא אירופה, אבל תמיד מדהים מחדש להיווכח איך אנחנו הישראלים לא יודעים לשבת בשקט עם עצמנו בנסיעה או אפילו בבית, וחייבים לשרוף זמן בלאכול או לאכול את הראש לאחרים. בשביל מה מחלקים לכם בכניסה לתחנות עיתונים בחינם? כשהרכבת מגיעה כולם מסתערים עליה, ודקות לפני שהיא עוצרת אתם נתקעים במדרגות המעבר כדי שחלילה לא ייסגרו הדלתות ולא תספיקו לרדת. ומה באמצע הדרך, אנשים טובים?
תחנות הרכבת היו בחודשים האחרונים מלאות בשלטי פרסום לנוסעים בזו הלשון: "תיהנו מהדרך". תכל'ס, צודקים. אם הייתי הקופירייטר, הייתי מוסיף: תיהנו ותסתמו.