מרגישה שזה נדוש להתבכיין על השבוע החורפי במיוחד שעובר עלינו, בטח למושבניקית כמוני שעבור חבריה החקלאים הגשם מביא ברכה וחוסך המון כסף . גם אם ממש תבקשו אני לא אתבכיין על לילות חורפיים עם חצי מיטה ריקה ועד כמה נורא לעבור את השבוע כשהשלט של המזגן מחליט לשווק חיים. בנוסף, הכלבה שלי בפוסט טראומה מאז מבצע עמוד ענן וכל רעם מעיר אותה והיא אותי. אני אוהבת את החורף למרות שהחושך מגיע מוקדם ושהערבים מנוצלים לאוכל (והרבה) , טישו, שמיכה וטלוויזיה .
היום עשיתי מעשה שאני לא שלמה איתו ועכשיו קשה לי להירדם . בבסיס המעשה היו כוונות טובות אבל זה הצריך ממני לספר סוד שאני שומרת כבר שנה וחצי. שיתפתי חבר כי כבר לא יכולתי לשאת את הכובד של זה והייתי חייבת לחלוק את הנטל עם עוד מישהו . לא סיפרתי כדי לרכל , רציתי לשמוע דעה הגיונית ונטראלית שתעזור לי לראות את הסיטואציה באופן ערכי ושקול ולא להיסחף למערבולת רגשית. רציתי עזרה . זה היה לי כבד.
גשמים לעיתים מתכוונים להיות גשמי ברכה אבל מגיעים בשלב בו כבר לא צריך לשטוף הכל והאדמה בתחילת הגידול אבל הגשם מצליח להרוס את הניצנים ואת השתילה. מה שמוביל לנזק רב במקום ברכה . אולי זה תקף גם לגביי . אולי הכוונות טובות אבל התוצאה תהיה הפוכה ותהרוס כל חלקה טובה שנשארה . לפעמים זה יכול להגיע למצב של "אסון טבע" , שפשוט הגשם הגזים ונסחף בכמויות. או אני זו שנסחפת בנבכי מצפוני.
אני אוזן קשבת לחבריי ומכילה אותם בקשיים שלהם לא פעם. לעיתים אני נחשפת לדברים שלא בחרתי לשמוע . כמו שהתוודעתי לסיפור של ש' . ש' לא מאושר בחייו למרות הבית שבנה עם האישה שאהב כמעט 16 שנים, מאז היו צעירים וילדתו הקטנה . החיפוש אחר אושר גרם לו למצוא נחמה באישה אחרת , עשירה יותר, יפה יותר ומוצלחת יותר מכל אישה שפגש, אי פעם. היא נשואה ומחזיקה בית עם שלושה ילדים קטנטנים ומוצלחים כמוה. שניהם מנהלים לוח זמנים משותף יומיומי הכולל שיחות, אסאמאסים ובילויים . לבעלה יש נסיעות רבות מעבר לים דבר שמקל על קיום חיים כפולים ונותן לו מרחב מחיה נעים ותמידי. שש' סיפר לי נגעלתי, לא יכולתי לשתף איתו פעולה בשמחה על האושר השקרי בעיניי שהוא חווה. הדרך שהוא פוגע במשפחתו בצורה ישירה ועקיפה ומתוך סיפוק צרכיו האישיים גרם לי לרעידות מגועל ומכעס .
ערך המשפחה וערך החברות הם ערכים חשובים שחונכתי לאורם . הדילמה בין המקום החברי המבין, המחבק והתומך מתנגש לי עם ההכרה שהתא המשפחתי הוא שחשוב וההשקעה בו קודמת לכל השקעה אחרת גם אם לעיתים ובאופן זמני זה מגיע עד כדי ביטול עצמי.
אני מאמינה ש"פירוק משפחה" כשלב סופי הוא עדיף על כל צורת חיים שיש בה בגידה ותבוסתנות ליצר ולריגוש. אני מרגישה שאני משתפת פעולה עם ההתנהגות הזו , עם השקר הזה בעצם הידיעה שלי. הוא סיפר לי כי רצה לחלוק בנטל של הסוד הזה על ליבו. מעצבן אותי שהוא לא חשב עליי. למה אני זו שצריכה לחלוק את הכובד הזה ? זה לא קשור אליי, אלא החיים שלו. הוא לא בחר לספר לי כי רצה לקבל את הביקורת הקשה שלי , לקבל איזה קריאת אזהרה כי הוא לא מפסיק לעשות את זה גם כשאמרתי דברים קשים במיוחד. הוא בחר לספר כי גם לו כבד . כי גם הוא לא רוצה לשאת את הפחד, האושר, הייאוש והתקווה לבדו. מזה הרבה זמן הרגשתי שליכולת ההכלה שלי יש סף.
אל תגידו מה אכפת לך , זה החיים שלו . אתם יודעים בוודאות שזה לא באמת נכון.
אז סיפרתי לחבר משותף, כי היה לי כבד מנשוא ועכשיו קשה לי עם זה גם כי הוצאתי את הסוד החוצה וגם כי הוא בטוח לא ישן הלילה, כמוני. קלטתי שגם אני "הפלתי" עליו משקל שלא קשור אליו.
כמו שש' עשה לי. בעסה